 |
|
|
 |
43 |
| |
|
|
 |
וְאֶת הָעָם צַו לֵאמֹר:
אַתֶּם עֹבְרִים בִּגְבוּל אֲחֵיכֶם בְּנֵי
עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר,
וְיִירְאוּ מִכֶּם, וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד.
אַל תִּתְגָּרוּ בָם,
כִּי לֹא אֶתֵּן לָכֶם מֵאַרְצָם עַד
מִדְרַךְ כַּף רָגֶל,
כִּי יְרֻשָּׁה לְעֵשָׂו נָתַתִּי אֶת הַר שֵׂעִיר.
אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וַאֲכַלְתֶּם,
וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם.
(דברים, פרק ב' פסוקים ד'- ו')
|
|
-
|
|
|
 |
|
דידי שלום!
היום התקדמנו צפונה ואנחנו כבר נמצאים מעל תורכיה. בדרכנו עברנו באזור הררי יפהפה, ומיד הצעתי להורים שלי שאולי כדאי לעצור שם לנוח מעט.
אבל אמא אמרה לי: "אי אפשר, זה לא המקום הקבוע שלנו, אנחנו נעצור בעוד כשעה". קצת התרגזתי, למה להיות כל כך מרובעים? "ומה יקרה אם שנה אחת תעשו איזה שינוי במסלול?" שאלתי.
אמא חשבה רגע, ואמרה: "תחשבי, צפנת, יכול להיות שזה המקום הקבוע של להקה אחרת, נסי לתאר לעצמך מה היה קורה לו היינו מגיעים עייפים לאזור "שלנו" והיינו מגלים שאנחנו לא יכולים לעצור שם, וצריך לחפש מקום חדש".
חשבתי על מה שאמא אמרה וגיליתי שבאמת גם לי מאד חשוב המרחב הפרטי שלי. את זוכרת כמה זה הרגיז אותנו כשהיו תופסים לנו את הפינה הקבועה ליד האגם? זה לא משנה אם מישהו קנה את המרחב שלו בכסף, או פשוט נמצא שם באופן קבוע, אתה עצמך תמיד צריך לנסות ולהתחשב ולא לחדור לתחומו בלי רשות.
להתראות,צפנת
|
|
| |
|
 |
|
|
|
|
