 |
|
|
 |
36 |
| |
|
|
 |
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה,
וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ
מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר?
זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם,
אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר
וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים.
וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל,
בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינו.
(במדבר, פרק י"א פסוקים ד'-ח')
|
|
הָאסַפְסֻף - אֲנָשִׁים שֶׁהִצְטָרְפוּ לְעַם יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מִמִּצְרַיִם
בְּקִרְבּוֹ - בְּתוֹכוֹ.
קֵשֻּׁאִים - מְלָפְפוֹנִים.
|
|
|
 |
|
שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת זִיו יָדַעְתִּי מִיָּד שֶׁהִיא עַצְבָּנִית, גַּם בְּלִי שֶׁתֹּאמַר לִי מִלָּה. וְאָכֵן, לְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁהָלַכְנוּ יַחַד זִיו הִתְפָּרְצָה: "הַהוֹרִים הָאֵלֶּה, תָּמִיד חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם יוֹדְעִים מַה טּוֹב בִּשְׁבִילִי.
הֵם לֹא מוּכָנִים לִקְנוֹת לִי נַעֲלֵי סְפּוֹרְט!". שָׁאַלְתִּי אֶת זִיו אִם הַנַּעֲלַיִם שֶׁהִיא נוֹעֶלֶת הֵן לֹא נַעֲלֵי סְפּוֹרְט. "זֶה מַשֶּׁהוּ אַחֵר", עָנְתָה, "אֲנִי רוֹצָה נַעֲלַיִם לְרִיצָה. וְחוּץ מִזֶּה, אֵלֶּה כְּבָר מִמֵּילָא יִהְיוּ קְטַנּוֹת עָלַי בְּעוֹד כַּמָּה חֳדָשִׁים, אָז מָה אִכְפַּת לָהֶם לִקְנוֹת לִי חֲדָשׁוֹת?".
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאִם זִיו עַצְבָּנִית אֵין טָעַם לְנַסּוֹת וּלְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁאוּלַי בַּמִּקְרֶה הַזֶּה הַהוֹרִים שֶׁלָּהּ צוֹדְקִים, אֲבָל זֶה מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי בְּאוֹתוֹ רֶגַע.
תִּצְטָרְכוּ פַּעַם לְהַסְבִּיר לִי, אַתֶּם היְלָדִים: לָמָּה צָרִיךְ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה סוּגִים שֶׁל בְּגָדִים, נַעֲלַיִם, מִשְׂחָקִים וּמַמְתַּקִּים? אֲנִי מַרְגִּישָׁה שֶׁזִּיו כְּבָר לֹא מַמָּשׁ נֶהֱנֵית מֵהַדְּבָרִים הַחֲדָשִׁים שֶׁקּוֹנִים לָהּ.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאִם הָיוּ קוֹנִים לָהּ זוּג אֶחָד שֶׁל נַעֲלַיִם בַּשָּׁנָה, הִיא הָיְתָה נֶהֱנֵית מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר.
לְהִתְרָאוֹת, צָפְנַת
|
|
| |
|
 |
|
|
|
|
