 |
|
|
 |
33 |
| |
 |
 |
 |
וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ, וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם.
(ויקרא, פרק כ"ו פסוק ו')
|
 |
וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד - תּוּכְלוּ לִחְיוֹת בִּמְנוּחָה וְאִישׁ לֹא יַפְחִיד אֶתְכֶם.
וְהִשְׁבַּתִּי - וְאָסִיר.
וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם - לֹא תִּהְיֶה מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם.
|
 |
|
 |
 |
שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
"כְּדַאי לָךְ לָבֹא הַיּוֹם אַחַר הַצָּהֳרַיִם לְבֵית הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ", הִזְמִינָה אוֹתִי זִיו. "אֲנַחְנוּ נְצַיֵּר עַל הַקִּיר צִיּוּרִים שֶׁקְּשׁוּרִים לַשָּׁלוֹם: יוֹנָה וַעֲלֵי זַיִת, אֲנָשִׁים הוֹפְכִים רוֹבִים לִדְגָלִים, יֶלֶד יְהוּדִי וְיֶלֶד עַרְבִי הוֹלְכִים יָד בַּיָּד, וְעוֹד…".
מוּבָן שֶׁבָּאתִי. וְהַצִּיּוּרִים כָּל כָּךְ יָפִים! הִסְתּוֹבַבְתִּי שֵׁם וְנֶהֱנֵיתִי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיְּלָדִים מְצַיְּרִים. אֲבָל אָז פִּתְאוֹם רָאִיתִי שְׁנֵי יְלָדִים מִתְוַכְּחִים עַל מְכָל צֶבַע: אֶחָד טָעַן שֶׁהַמְּכָל מַגִּיעַ לוֹ, וְהַשֵּׁנִי טָעַן שֶׁהָרִאשׁוֹן כְּבָר הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ יוֹתֵר מִדַּי זְמַן.
הֵם הִתְוַכְּחוּ כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה דַּקּוֹת, וְאָז הִתְחִילוּ לִצְעֹק אֶחָד עַל הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁאֶחָד מֵהֶם הִתְעַצְבֵּן, לִכְלֵךְ בַּמִּכְחוֹל שֶׁלּוֹ אֶת הַחֻלְצָה שֶׁל הַיֶּלֶד הַשֵּׁנִי, הִסְתּוֹבֵב וְהָלַךְ מִשָּׁם.
וַאֲנִי חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה, שֶׁצִּיְּרוּ צִיּוּרִים כָּל כָּךְ יָפִים עַל שָׁלוֹם שָׁכְחוּ לַעֲשׂוֹת "שָׁלוֹם קָטָן" בֵּינֵיהֶם. וְהָרֵי הַשָּׁלוֹם הוּא לֹא רַק צִיּוּר שֶׁל יוֹנָה!
לְהִתְרָאוֹת, צָפְנַת.
|
 |
| |
|
 |
|
 |
|
 |