 |
|
|
 |
17 |
| |
|
|
 |
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ,
לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה
אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
(שמות, פרק כ' פסוק י"ב)
|
|
-
|
|
|
 |
|
שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
הַיּוֹם, בַּדֶּרֶךְ אֶל הַבִּצָּה, פָּגַשְׁתִּי אֶת דִּידִי כְּשֶׁהִיא עַצְבָּנִית. "מַה קָּרָה?", שָׁאַלְתִּי בִּדְאָגָה. "אוּף", הִיא אָמְרָה, "הָאִמָּא הַמְּעַצְבֶּנֶת הַזֹּאת שֶׁלִּי -- תָּמִיד הִיא רוֹצָה שֶׁאֲסַדֵּר אֶת הַחֶדֶר שֶׁלִּי דַּוְקָא כְּשֶׁלֹּא נֹחַ לִי; אָז אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁזֶּה לֹא עִנְיָנָהּ וְהָלַכְתִּי!".
"לֹא אִכְפַּת לְאִמָּא שֶׁלָּךְ שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת אֵלֶיהָ כָּךְ?! ", שָׁאַלְתִּי; "מַה פִּתְאוֹם?", עָנְתָה, "אֲנִי וְאִמָּא שֶׁלִּי כְּמוֹ חֲבֵרוֹת". לֹא הִזְכַּרְתִּי לְדִידִי שֶׁגַּם בְּתוֹר חֲבֵרָה לֹא הָיָה נָעִים לִי אִם הִיא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת אֵלַי כָּךְ, אֲבָל עָנִיתִי לָהּ שֶׁאוּלַי זֶה לֹא כִּבּוּד הוֹרִים. "מַה זֶּה כִּבּוּד הוֹרִים?", שָׁאֲלָה דִּידִי; "כְּמוֹ שֶׁזֶּה נִשְׁמָע", עָנִיתִי, "כִּבּוּד - מִלָּשׁוֹן לָתֵת כָּבוֹד.
הַהוֹרִים שֶׁלָּךְ מְגַדְּלִים אוֹתָךְ וְדוֹאֲגִים לָךְ, וְלָכֵן צָרִיךְ לְהִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּכָבוֹד, לְפָחוֹת כְּמוֹ לְכָל אָדָם, וְאוּלַי אֲפִלּוּ יוֹתֵר. אַתְּ עַצְמֵךְ לֹא הָיִית נִפְגַּעַת אִם מִישֶׁהוּ הָיָה אוֹמֵר לָךְ זֶה לֹא עִנְיָנֵךְ?". דִּידִי הִרְהֲרָה רֶגַע וְהֶחְלִיטָה לְדַבֵּר עַל הַנּוֹשֵׂא עִם אִמָּא שֶׁלָּהּ. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁגַּם אֲנִי לֹא מֻשְׁלֶמֶת בְּכִבּוּד הוֹרִים; מַזָּל שֶׁדִּבַּרְתִּי עִם דִּידִי - זֶה גָּרַם לִי לַחְשֹׁב אֵיךְ שֶׁאֲנִי מִתְנַהֶגֶת.
לְהִתְרָאוֹת,צָפְנַת
|
|
| |
|
 |
|
|
|
|
