 |
|
|
 |
1 |
| |
 |
 |
 |
וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.
|
 |
כְּנֶגְדּוֹ - מוּלוֹ.
|
 |
|
 |
 |
שָׁלוֹם חֲבֵרִים!
שְׁמִי "צָפְנַת" וַאֲנִי חֲסִידָה. נוֹלַדְתִּי הַרְחֵק מִכָּאן, בְּפִינְלַנְד, וּלְאַחַר נְדִידָה אֲרֻכָּה הִגַּעְתִּי עִם מִשְׁפַּחְתִּי לְכָאן -- לְעֵמֶק הַחוּלָה. כָּךְ שֶׁאֲנִי מַמָּשׁ…
עוֹלָה חֲדָשָׁה. לְהַגִּיעַ לְמָקוֹם חָדָשׁ - יָפֶה כְּכָל שֶׁיִּהְיֶה - זֶה מַמָּשׁ לֹא קַל. כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לָעֵמֶק לֹא הִכַּרְתִּי אַף אֶחָד, וְלֹא הָיוּ לִי כָּאן בִּכְלָל חֲבֵרִים; בַּיּוֹם לֹא הָיָה לִי עִם מִי לָרוּץ וְלָצוּד דָּגִים וּבַלַּיְלָה לֹא הָיָה מִי שֶׁיִּישַׁן לְיָדִי עַל הָעֵץ הַנֶּהְדָּר שֶׁתָּפַסְתִּי לִי.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁכָּךְ הִרְגִּישׁ גַּם אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּגַן עֵדֶן – אַף עַל פִּי שֶׁגַּן עֵדֶן הָיָה מַקְסִים וְיָפֶה, בְּלִבּוֹ הִרְגִּישׁ אָדָם עָצוּב וּבוֹדֵד. לֹא הָיָה לוֹ אֲפִלּוּ חָבֵר אֶחָד אוֹ חֲבֵרָה אַחַת! טוֹב שֶׁאֱלֹהִים בָּרָא אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ - שֶׁתִּהְיֶה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ.
וַאֲנִי? אֲנִי הִכַּרְתִּי אֶת "דִּידִי" הַדּוּכִיפַת, חֲבֵרְתִּי הַטּוֹבָה, וּמֵאָז טוֹב לִי. אֲנַחְנוּ מְשַׂחֲקוֹת וּמִשְׁתּוֹלְלוֹת וּמְסַפְּרוֹת זוֹ לְזוֹ הַכֹּל. כַּמָּה טוֹב שֶׁיֵּשׁ חֲבֵרִים!
לְהִתְרָאוֹת, "צָפְנַת".
|
 |
| |
|
 |
|
 |
|
 |