|
|
|
|
|
צו - ספר ויקרא - פרקים ו'-ח'
|
|
|
|
|
אותה שנה הייתי הולך עם אבי אל בית הכנסת הקטן של רחובות. בחיל ורעדה ניצבתי שם והנה הגיעה ברכת כהנים - אבא נפרד ממני ועלה אל הבמה שליד ארון הקודש. כמוהו פסעו כהנים אחרים ועימם נערים שכבר נעשו בני מצוות.
הס ודממה בקהל - הכל ממתינים לברכה. החזן פותח והכהנים עונים אחריו, וקולו של אבא נישא מעל פני אחיו הכהנים ועולה למרומים.
"הוא בוקע שערים נעולים; כך צריך לברך!", קולטות אוזני את המילים, ואני חושש פן אשמע משהו בנות אבי, אבל - אין טענות. כאשר נעשיתי בקיץ לבר$מצווה, אמר לי אבי :"השנה אתה מצטרף אלינו לברכת כהנים". "א… אני מ… מצטרף?!", שאלתי נרגש, "ומה עלי לעשות שם?"; "אגיד לך בבוא המועד", הרגיעני אבי.
הזמן חלף לו, ראש השנה עבר גם הוא, והגיע ליל "כל נדרי". פוסע אני אל בית הכנסת ותחושתי שונה מתמיד. בוגר אני ואחריות על כתפי, ומחר גם אני בין מברכי העדה. כל הקיץ התאמנתי בפישוק אצבעות כנדרש מכהן. "יפה", מהנהן אבי בראשו, "למדת מהר, עכשיו אתה יכול לברך".
"כהנים!", מכריז שליח הציבור ומכל עבר באים נערים וגברים, ואני בתוכם. ליבי הומה ורוחי נרגשת. אני עוטף את גופי בטלית אשר לי. ליבי הומה כפטיש, אני חש מחנק בגרוני, חושש פן אטעה.
הברכה מתחילה. אנו פונים אל הקהל, עטופי טליתות, לבל יראו פנינו. "יברכך!", קורא החזן, ומיד אבי קורא בקולו האדיר, ואני מצטרף אליו, ואינני שומע את קולות שאר הכהנים. קולו של אבי נישא באון, ואני חש כיצד גם בי נמסכים אומץ וביטחון.
אנחנו מתנועעים מצד לצד, כפותינו פרושות, אצבעותינו פשוקות, עדת כהנים קטנה, והציבור מאזין לברכה. החזן ממשיך הלאה. אני מתכסה זיעה, אך עם כל מילה ומילה חש אני ביטחון רב יותר, מתעלה יחד עם אבי, עד סוף הברכה.
"נו, איך היה?", שואל אבי.
"שמעו אותו היטב, ממש כמו אביו".
מישהו צובט את לחיי, ואחר כך לוחץ את ידי, התקבלתי לתוך העדה.
"בוא נחזור למקומנו", אומר לי אבי, ואנו יורדים לאולם, וכמו חוט של אחווה נטווה - בינינו - אחוות כהנים.
|
|
אחוות כהנים
יפרח חביב
|
 |
|
 |
|
|
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
|
|
נכון שבימינו לכהנים אין ממש תפקידים מיוחדים כמו בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל עדיין יש כהנים שהפכו למנהיגים חשובים בעם היהודי.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935) היה הרב הראשי האשכנזי של ארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי, והיתה לו השפעה רבה על חיי הישוב היהודי בארץ. מלבד היותו מנהיג דתי חשוב וראש ישיבת "מרכז הרב"
בירושלים, הוא פעל לקירוב לבבות בין חילונים לדתיים בישוב היהודי.
|
 |
הרב קוק האמין שחלוצי ההתיישבות החילונים שבונים את ארץ ישראל עושים מלאכת קודש גם אם הם לא הגדירו עצמם "דתיים" או "שומרי מצוות".
הוא ראה ביישוב הארץ קדושה גדולה, ואף הקפיד לבקר גם בקיבוצים ויישובים חילוניים כדי לעמוד מקרוב על פריחתה המחודשת של ארץ ישראל. הרב קוק נפטר בשנת 1935, ולא זכה לראות בחייו את הקמת המדינה היהודית שלקראתה תרם כל כך הרבה מחייו. על שמו נקרא מושב כפר הרא"ה (ר' אברהם הכהן), שליד חדרה. |
|
|
|
המחברת התלכלכה:
