 |
 |
 |
 |
שלום חברים,
אחרי שנעמי יצאה לעבודה ישבתי על הספה והבטתי דרך החלון. ראיתי, כמו בכל יום, את מזגנאו, הסבא האתיופי, יורד מהקומה הרביעית ומתיישב על הספסל, ואת שמשון החתול בודק אם זרקו הבוקר משהו מעניין לזבל. פתאום שמתי לב למשהו לא רגיל! עוף גדול ולבן עם מקור כתום וארוך, כן, חסידה! חסידה שהגיעה ממרחקים. התרוממתי כדי לראות טוב יותר, הנחתי רגל אחת על הספה, את הרגל השניה על השרפרף, נשענתי על החלון וניסיתי לבדוק מה בדיוק עושה החסידה על הגג ממול, אבל פתאום שמעתי מין קראאאאנץ' מתוך הבית שלנו... הסתכלתי למטה, השרפרף הסיני היה מרוסק!
כשנעמי הגיעה הביתה היא פתחה את הדלת, ומרוב תדהמה שכחה לסגור אותה. המבטים שלה עברו מהשברים של השרפרף אלי וחוזר חלילה. התחלתי להגיד: "אה... החסידה... זה לא באשמתי..."; ונעמי אמרה: "אתה יודע כמה השרפרף הזה יקר לי?!"; אז המשכתי: "זה לא אני... החסידה, יש תופעה כזאת,שחסידות נודדות ו... שהחסידות זורקות אבנים גדולות דרך החלונות של הבתים... אז תפסתי את האבן וזרקתי אותה חזרה, אבל השרפרף נשבר...".
נעמי המשיכה להסתכל עלי אבל ההבעה שלה קצת השתנתה...
אני חושב שגם לזה התכוונה התורה כשאמרה שאסור לשקר…
שלכם, חידקל.
|
 |
 |
 |
 |
|