 |
|
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
ויגש - ספר בראשית - פרקים מד' עד מח'
|
|
|
|
|
בחיי שאם הייתי יודע שכל כך תדאגו, לא הייתי מטפס על הברוש. בחיי! בחיי! בחיי! אני מצטער מאד.
לא אטפס עליו עוד פעם. אני נשבע!... זה הכל בגלל התחרות הטפשית הזאת: מי הכי אמיץ מכולם. כי מתי ושאול ועדינה וישראל וציפי ומיקי ואני התערבנו, שלאף אחד אין אומץ לטפס על הברוש עד הקצה הקצה שלו. וכל כך רציתי שהם יחשבו שאני הכי אמיץ.
כי מי שהכי אמיץ נהיה מלך השכונה... רק באמצע הדרך התחלתי קצת לפחד כי הסתכלתי למעלה וראיתי שיש עוד המון לטפס, והסתכלתי למטה וראיתי שיש גם המון לרדת. מתי מחאה לי כפים וצעקה "קדימה, אמיר!", אז המשכתי לטפס; יותר גבוה ויותר גבוה.
אבל הברוש הזה התקפל באמצע, כי כבר הגעתי לחלק הדק שלו. הרגלים החליקו פתאום מהגזע. מזל שתפסתי חזק בידים. כל הזמן ניסיתי לחזור לגזע, אבל העץ התכופף לצד השני, ואני צרחתי "אווווו!"... איזה מזל שאבא של מתי סייד, ויש לו סולמות גבוהים כאלה! ראיתם איך הוא שם בשיא המהירות את הסולם הענקי ועלה עליו? גם אני ראיתי; אבל הברוש התכופף, ואבא של מתי היה צריך לרדת מהסולם ולשים אותו בצד השני.
הוא צעק אלי "תחזיק מעמד!", וטיפס שוב. חבל שהברוש לא הבין שגם הוא צריך להחזיק מעמד, כי הוא התכופף לצד הראשון. איך שמחתי שבאתם מהבית עם שמיכה גדולה! מפני שפעם ראיתי בסרט אנשים קופצים מבניין גבוה לתוך שמיכה - ולא קורה להם כלום. בגלל זה קפצתי בלי בעיות.
חבל שהברוש התכופף עוד פעם ונפלתי לכיוון השני - על אמא של מתי. אבל לא קרה לה כלום, אני חושב. נכון שלא קרה לה כלום, ורק הטוסיק קצת כואב לה מהנפילה? מחר אלך לבקר אותה. אתן לה לחתום על הגבס שעל היד שלי. אני חושב שהיא תשמח. הנה מתי באה לבקר אותי! אחרי שהיא תלך, אמשיך את המכתב. מתי הלכה. אתם יודעים מה היא אמרה לי? אתה מלך השכונה!!!!
|
|
אני מלך השכונה
עוזי בו כנען
|
 |
|
 |
|
|
אליעזר בן-יהודה
אכשמדברים על תעוזה של אדם אחד לצעוד צעד גדול קדימה מוכרחים להזכיר את אליעזר בן-יהודה (1858-1922) ממחיי הלשון העברית - אולי האיש החשוב ביותר - שבזכותו היתה העברית, שלא היתה מדוברת מאות בשנים, לשפה חיה, שאנו משתמשים בה בכל שטחי החיים.
בן-יהודה נולד בשם אליעזר פרלמן בליטא שבאירופה. הוא האמין כבר בצעירותו שעם ישראל צריך לשוב למולדתו ההיסטורית - ארץ ישראל - ולשפתו ההיסטורית: העברית.
וכשלב ראשון בחזרתו לעברית שינה פרלמן את שמו לאליעזר בן-יהודה. בשנת 1881 עלה בן-יהודה לארץ, ומאותו היום דבר אך ורק בשפה העברית, גם עם אשתו וילדיו.
|
|
 |
מכיון שהשפה העברית לא היתה בשימוש זמן רב, היה בן-יהודה צריך להמציא מילים לחפצים ומושגים רבים - למשל המילים "עגבניה" ו"מגהץ".
בן יהודה יסד עיתון משלו - "הצבי" - וכתב והדפיס מילון עברי. על אף הקשיים הרבים שעמד בפניהם, אליעזר בן יהודה החיה במו ידיו את השפה שכולנו מדברים בה, צוחקים וחולמים כל יום.
|
|
|
|
|
|
|
|
