|
|
|
|
|
תצווה - ספר שמות - פרקים כח' עד ל'
|
|
|
|
|
פעם אחת, לפני שנים רבות, היה הזית עץ זקוף ויפה, בעל צבע ירוק רענן ופרחים גדולים. הזית היה ידוע ביופיו ובכך שהוא אחד משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל. כל האנשים, מזקן ועד טף, אהבו לאכול זיתים ולטבול את פיתם בשמן הזית הצלול והטעים. גם את המאור הביא הזית לבתים כששמנו שימש למנורת השמן. אך יותר מכל התגאה הזית בתיתו שמן למנורת המקדש, שדלקה תמיד.
ומדוע ענפי עצי הזית שאנו רואים היום כה מחוספסים ומפותלים, אתם שואלים, מדוע פרחיו כה קטנים? מדוע גזעו מעוקם? מדוע החליף צבע הכסף את הירוק הרענן שבעליו?
כל זה קרה עם חורבן בית המקדש. כששמע הזית את הצעקות וראה את החורבות שח ראשו, שיבה זרקה בשערו, והעצב אכל את בשרו עד שהפך חלול מבנים וענפיו הפכו מעוקמים ומפותלים. כל יסוריו של עם ישראל כמו נחקקו בו, והוא מספר את סיפור החורבן והגלות.
אך עדיין, למרות כאבו, ממשיך עץ הזית להצמיח את זיתיו: הוא נותן לנו אותם ואת שמנם, לאכול ולשבוע, ובליבו התקווה לשוב ולהביא את שמנו כתשורה למנורת המקדש. פרחי הזית הלבנים, אמנם הפכו קטנים יותר, אך הם ממשיכים לפרוח ולהבטיח ימים של גאולה.
|
|
עצי הזית והחורבן
סיפור עממי
|
|
|
 |
|
|
משפחת זינאתי
|
|
 |
ישנה מסורת שאומרת כי בארץ ישראל תמיד חיו יהודים, גם כאשר רוב העם היה בגלות, ובארץ שלטו עמים אחרים.
משפחת זינאתי הן הכפר פקיעין שבגליל מחזיקה במסורת שאבות המשפחה הם מן הישוב העתיק בארץ ישראל, ולא גלו ממנה גם לאחר חורבן בית המקדש השני. משפחת זינאתי היא כוים המשפחה היהודית היחידה בפקיעין, ששאר תושביו הם נוצרים ודרוזים.
בני משפחת זינאתי ממשיכים במסורת אחרת כבר מאות שנים. הם עוסקים בגידול זיתים וייצור שמן זית - העסק המשפחתי של משפחת זינאתי מזה מאות בשנים, והם מייצרים שמן זית משובח ביותר. הם עדיין משתמשים בבית הבד העתיק שבפקיעין, שבבעלות המשפחה כבר שש מאות שנה, אבל אל דאגה - השמן שהם מייצרים הוא טרי טרי.
|
|
|
|
המחברת התלכלכה:
