 |
|
 |
 |
 |
|
|
|
|
|
|
משפטים - ספר שמות - פרקים כא' עד כח'
|
|
|
|
|
מעשה בסוחר שיצא עם חמוריו לשוק למכור סחורה. בדרך פרק את המשא מעל גב החמורים ושכב לנוח בצילו של עץ גובה. כשהגיע בסופו של דבר לשוק גילה ששכח ליד העץ שקית ובה מאה ביר (מטבע כסף הנהוגה באתיופיה).
מיד חזר למקום לחפש את אבדתו. בדרך פגש באדם אחד. ראה אותו אדם שפניו של הסוחר מוטרדות ומודאגות שאלו: "מה קרה לך?"; איבדתי שקית ובה כל כספי", ענה הסוחר; "וכמה היה בשקית?"; "מאה ביר", ענה הסוחר;", "האם זו השקית שלך?", שאל אותו האיש, "מצאתי אותה ליד העץ".
לקח הסוחר את השקית, פתח וספר את מאה הביר שהיו שם. לפתע עלה במוחו רעיון - הוא פנה לאיש ואמר לו: "בשקית היו מאתיים ביר ולא מאה - גנבת את מחצית כספי, החזר לי אותו".
האיש הישר נדהם, אבל טענותיו כי לא לקח דבר מן השקית לא עזרו לו. לאחר דין ודברים ממושך הגיעו שניהם למשפט בפני המלך תאודורוס. שמע המלך את טענות שני הצדדים, שקל את העניין בכובד ראש ופסק: "אתה טוען", אמר לסוחר, "שאיבדת שקית ובה מאתיים ביר, אם כך השקית שנמצאה אינה שלך, כי בה יש רק מאה ביר. החזר שקית זו למי שמצא אותה ולך חפש את השקית שלך". "ואילו אתה", פנה המלך תאודורוס למצוא השקית, "מצאת שקית ובה מאה ביר. שמור אותה אצלך עד שיבוא בעל האבדה וידרוש אותה. ואם כעבור שלושה חודשים לא יגיע אלייך איש - הכסף שלך!".
|
|
השבת האבידה
סיפור עם אתיופי
(רשם מהרי רובל,
מפי יעקב בלאי)
|
|
|
 |
|
|
אחראי האבדות
האם חשבתם שכל הדברים שהולכים לאיבוד מגיעים למקום אחד מיוחד, ושם הבית שלהם עד שמוצאים אותם? בזמן בית המקדש היה מקום שכזה והוא
נקרא "אבן הטוען", אבל בימינו זה לא ממש כך, ובכל זאת יש מחלקת אבידות ומציאות בגופים ומוסדות רבים.
משה רבינוביץ', האחראי על מחלקת אבידות ומציאות בירושלים בחברת האוטובוסים "אגד", עובד שלושים שנה בהשבת אבדות לאנשים.
"זה גורם לי סיפוק אדיר", הוא מספר, "כאשר אני מחזיר לאשה מבוגרת ארנק,
או ציור שילד צייר בגן ושכח אצלי באוטובוס".
|
|
 |
משה מספר גם על דברים משונים מאד שהוא מצא. "פעם מצאתי זוג גרביים מלוכלכים שכנראה נפלו משק הכביסה של אדם שנסע למכבסה - כמה שזה היה מסריח… ובכל זאת האדם בא למחלקת האבדות וביקש אותם. זה היה מקרה שבמיוחד שמחתי להיפטר מן האבדה ולהשיב אותה לבעליה…".
|
|
|
|
|
|
|
|
המחברת התלכלכה:
