|
|
|
|
|
נשא - ספר במדבר - פרקים ד'-ח'
|
|
|
 |
"חרם" |
 |
|
|
 |
"צרוע, זב וטמא לנפש" -
הם סוגים שונים
של אנשים שנטמאו.
מחניהם -המחנה שלהם.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
שלום,
אף אחד לא מדבר איתי. אוף. איזה מין דבר. מה, הם לא שמעו שהעיקר הכוונה? מה, זאת אשמתי שבמקום להכניס גול לקבוצה היריבה יצא לי בטעות להכניס גול עצמי לקבוצה שלנו דווקא במשחק הכי חשוב?
בקיצור, מאז המשחק בשבת בבוקר אני מרגיש כאן בשכונה כמו תייר ממקום אחר, שאף אחד לא מכיר. כשאני מגיע לגן המשחקים כולם פתאום משוחחים על משהו חשוב ואפילו לא רואים שהגעתי; כשאני הולך למכולת כולם עסוקים בלבדוק טוב טוב בדיוק כמה אחוז שומן יש ביוגורט שהם קונים... איזו הרגשה נוראית...
נכון שאני אוהב להיות לבדי, לקרוא, לצייר ואפילו סתם להסתכל מהחלון ולחשוב מחשבות, אבל אני אוהב את זה כשאני בוחר בזה. וככה זה בכלל לא כיף. אולי אצטרף לכל אלה שנשלחו מחוץ למחנה - בטח הם הקימו מחנה משל עצמם ולא היו לבד. או שגם להם לא היה טוב כי הם לא היו חלק ממחנה ישראל ותמיד ידעו שהם בצד.
אני נזכר עוד פעם ועוד פעם ברגעים האלה. הלוואי שיכולתי להחזיר את הזמן אחורה. מתי הם כבר ישכחו את זה ויזכרו שאני חדקל, החבר שלהם?
שלכם, חידקל.
|
|
 |
|
|
|
|
כיתבו את דעתכם
