|
|
|
|
|
בהעלותך - ספר במדבר - פרקים ח'-י"ב
|
|
|
 |
"הזדמנות שניה" |
 |
|
|
 |
טמאים כי נגעו במת -
טמאים לנפש אדם.
לא יכלו להקריב
קורבן פסח -
ולא יכלו לעשות הפסח.
למה נהיה חסרים -
למה נגרע.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
שלום,
כשהלכנו לראות את הקרקס בכיכר העיר, חשבתי רק על בולע האש ועל ההולך על חבל שאפגוש בקרוב, ודמיינתי את הלהטוטים הנפלאים שיעשו... אבל ברגע שמבטי פגש בעיניה החומות והמצועפות שכחתי לחלוטין מה קורה סביבי.
זו היתה פילה אצילית למראה, בעלת חדק פתלתל, אזניה כשתי מניפות רכות ועדינות, ועל גבה אוכף משי כתום בעל גדילים ירוקים. אבל יותר מכל היופי הזה לכד אותי המבט שלה, מבט מלא בחלומות...
כל זמן ההופעה, כשרקדנית רקדה על גבה ונמר זינק ודילג מעליה, הבטתי בה ורק בה. נראה לי שכמעט שכחתי אפילו את שמי. בסוף ההופעות לא שמתי לב לאן הלכו נעמי, דפנה וליאורה, וניגשתי ישר אליה. היא עמדה ליד קרון הקרקס הגדול וכירסמה את הפרח הלבן שקישט את מצחה בהופעה. אמרתי לה: "היית רוצה אולי איזו פשטידה במקום הפרח?"; היא חייכה. התבלבלתי כל כך... הסמקתי, ואז פשוט הסתובבתי וברחתי משם כשענני אבק מתרוממים מאחורי.
כל הלילה לא ישנתי. תכננתי בדיוק מה אומר לה מחר. איך אסתכל אליה, איך נצא לטייל יחד זנב שלוב בזנב...
למחרת, כשהגעתי לככר העיר ובחדקי זר נרקיסים, מצאתי כיכר ריקה! הקרקס המשיך בדרכו...
לי כנראה לא היתה הזדמנות נוספת לפגוש את הרקדנית - אבל לאותם טמאים שלא יכלו להקריב את קורבן הפסח בזמנו היתה אפשרות לעשות זאת חודש מאוחר יותר. אולי אתם יכולים להסביר לי למה הם כן ואני לא?
שלכם, חידקל.
|
|
 |
|
|
|
|
