עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר (מסידור התפילה)
סדר ט"ו בשבט התקיים לצוות הגיל הרך בגני נס ציונה בהשתתפות המפקחת על הגנים הגב' יוכי אברהם. הרב אלישע הנחה את הסדר בהשתתפות חגית רון
קראנו קטעי קריאה הקשורים לחלקי העץ, שתיינו 4 כוסות ושרנו משירי ארץ ישראל , הערב היה מלמד ומהנה.
שורשים: תקומתו של העץ
איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, אלא בשרשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ ,איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו וכופפות אותו הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה! ועל כן נמצא שהאילן לא הפסיד כלום, אדרבא - החליף כוח במאבק. כן הוא האדם. כל זמן שהוא נצמד לשרשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. נהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כח ההתחדשות! במעגלי השנה
להשאיר - שלמה טנאי
לא לומר הכל,
גם העץ אומר רק גזע ועלים
ומשאיר שרשים באפילה.
לא לעבור את הגבולות
גם אלוהים מספר רק שמש,
ירח וכוכבים
ומשאיר יקומים
מעבר למכאובי הדעת.
לא לפרוש את האדם עד תם.
גזע-
על ציר של מרכבה חרב ביתר. אנשי ביתר היו נוהגים לנטוע ארז כשנולד בן ולנטוע ברוש כשנולדה בת. רק כשהיו מתחתנים היו כורתים את העצים ועושים מהם את החופה של בני הזוג.
יום אחד עברה במקום בתו של הקיסר. ציר המרכבה שלה נשבר. אנשיה כרתו ארז אחד והחליפו את הציר. אנשי ביתר התנפלו עליהם והיכו אותם. באו ואמרו לקיסר: "היהודים מורדים בך", והוא בא עליהם במלחמה.
(בבלי גיטין, נ"ז.)
ענפים:
תפילת האילן (המנון שמורות הטבע של מוזמביק. תרגם דידי מנוסי)
אני המסיק בקרה את ביתך ואני אבוקה בלילות חשכה ואני הצל ביום קיץ לוהט ואני המשען לישיש הצועד
אני המניב את הפרי המובחר
למען תרווה בו גרונך הניחר
ובצאתך לפרנס משפחה מחכה
אני חץ וקשת ואני החכה
כי אני הקורה שהקימה בקתה
ואני השולחן ואני המיטה
ואני הוא הסף ואני המשקוף
ואני הידית שהפכה למנוף
ואני הגלגל ואני הקרון
ואני הארון למסע אחרון...
משום כך אדוני העובר ושב
אל תפגע בי לשווא
אל תפגע בי לשווא.
עלים
למדני אלוהי, ברך והתפלל - לאה גולדברג
למדני אלוהי, ברך והתפלל
על סוד עלה קמל, על נגה פרי בשל,
על החרות הזאת: לראות, לחוש, לנשום,
לדעת ליחל להכשל
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש יומך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה יומי עלי הרגל.
פרחים-
חוויות במחנה ריכוז
זהו ספור פשוט על אשה צעירה שהייתי עד ראייה למותה במחנה ריכוז. אשה צעירה זו ידעה כי היא עומדת למות תוך ימים ספורים. אך כשדיברתי עמה, היתה רוחה טובה עליה על אף ידיעתה זו. "מודה אני לגורל על שהפליא את מכותי". אמרה לי. "בחיי הקודמים פונקתי ולא נהגתי רצינות בהישגים רוחניים". היא הורתה באצבע החוצה בעד חלון הצריף ואמרה: "עץ זה שבכאן הוא ידידי היחיד בבדידותי". בעד החלון יכלה לראות רק ענף אחד של עץ ערמונים ובענף היו שני ניצנים. "פעמים רבות אני מדברת אל העץ הזה", אמרה לי. בחרדה שאלתי אותה, אם העץ ענה לה. "כן". מה אמר לה העץ? ענתה: "הוא אמר לי, 'אני פה - אני פה - אני החיים, חיי הנצח' ".
(ויקטור פרנקל, מתוך: האדם מחפש משמעות)
פרי-
חוני המעגל היה הולך בדרך וראה זקן נוטע חרובים.
אמר לו: החרוב הזה יניב פירות בעוד שבעים שנה, האם אתה בטוח שתחיה עוד שבעים שנה כדי לאכול ממנו?
הזקן אמר לחוני: אני מצאתי עולם מלא עצי חרוב שאבותי שתלו למעני; לכן גם אני שותל לבן בני. (ע"פ תענית כ"ג ע' א')
קרן החינוך למען בתי ספר תל"י: רח' אברהם גרנות 4 - ירושלים 91160 - ת"ד 16080 טל: 600 7800 - 074 פקס: 6481361 - 02
